מבוא לסוציולוגיה: מקס וובר ופעולה חברתית

מבוא לסוציולוגיה: מקס וובר ופעולה חברתית

ראה: מבוא לסוציולוגיה – סיכומים

וובר – פעולה חברתית:

מקס וובר הוא מאבות הסוציולוגיה הפופולרי ביותר. התיאוריה של וובר זו תיאוריה שמציעה לנו מערכים אנליטיים מאוד יעילים לניתוח החברה, והיא לא תיאוריה שמתואמת לחברה ספציפית.

מקס וובר – 1864-1920 –

וובר למד משפטים. הדוקטורט שלו עסק בארגונים בימי הביניים. נשוי למריאן שניטגר, אחת הסוציולוגיות הפמיניסטיות הבולטות הראשונות. היה ממנסחי חוקת וימר, חוקה מאוד מאוד דמוקרטית (ועדיין בגלל חוסר ההגבלה שלה היא לא הגנה על הדמוקרטיה…) התוצאה של כך הייתה שהמפלגה הנציונל סוציאליסטית יכלה לגדול ולצמוח ולהרוס את הדמוקרטיה מבפנים. עסק בעצמו בניהול אדמיניסטרטיבי, בעיקר של בתי חולים. ספרו החשוב ביותר 'מגנוס אופוס' economy & society.

וובר לא חיפש חוקי טבע, הוא חיפש כסוציולוג את המושג של "פעולה חברתית".

פעולה חברתית – הגדרה

  • פעולה חברתית היא פעולה המתרחשת מתוך מודעותו של היחיד לתביעות החברתיות והפרשנות שהוא נותן למציאות. – תרומתו הגדולה של וובר היא בדגש על הפרשנות. אנחנו לא יכולים לדעת מה האובייקט חושב. פעולה חברתית מתחוללת תמיד בצורה אינטרסובייקטיבית והיא אף פעם לא אינדיבידואלית, כמו כן היא תמיד מתווכת דרך פרשנות.

וובר מציע לנו טיפולוגיות אנליטיות (טיפולוגיה type- תורת המיון של עצמים בתחום מסוים לפי טיפוסים), כשהוא מדבר על פעולה חברתית הוא מציע לנו סוג כזה של טיפולוגיה.

  • סוגי הפעולה החברתית ע"פ וובר:

פעולה אמוציונלית – פעולה שנגזרת מהרגש. למשל כאשר ישנה מנהיגות דתית שמעוררת תחושות של הזדהות תחושות של הנעה.

פעולה מסורתית – פעולה לפי נורמה. כאשר אנחנו עושים מה שעשו לפנינו ומה שעושים בסביבה מבלי לחשוב על משמעות הדבר. לדוג' אנשים לפני הפרוטסטנטיות עשו מה שהוריהם עשו, ולא שאלו את עצמם שאלות לגבי התוצאות של דרך הפעולה המסוימת שלהם, הם לא בחרו סוג של פעולה בגלל שהיא תביא תוצאות טובות יותר אלא הם היו מחוברים לעבר ולא לעתיד. ההתפתחות של האתיקה הפרוטסטנטית מאוד חשובה מפני שהיא גרמה לאדם המודרני לכוון את הפעולה שלו לתוצאה העתידית. בנקודה זו וובר מבחין בין שני סוגי פעולה נוספים:

פעולה רציונאלית של ערכים – כשלותר וקלווין מציעים את העקרונות של הפרוטסטניזם האדם הפרוטסטנטי יודע אם הוא "נבחר" לפי ההצלחה שלו בעולם הזה. כולנו רוצים לדעת שנבחרנו ולכן אנחנו צריכים להצליח אנחנו צריכים להציב מטרה. הצבת המטרה והחתירה להשגתה מתוך עקרונות זוהי לפי וובר רציונאליות של ערכים. מכוונת להשיג ערך שאנחנו מאמינים בו, ולא סתם מטרה פשוטה, והאמצעים שנבחרים אלו אמצעים שאנחנו שופטים אותם באופן מוסרי. האמצעים צריכים להתאים את עצמם לערכים שלנו. וובר אומר שנוצר לנו תהליך של מיסוד, הערכים הופכים לפחות חשובים וצומח סוג חדש של רציונליות, שמאפיינת את הרציונליות של העידן המודרני. והיא הרציונליות האינסטרומנטלית:

פעולה רציונאלית של אמצעים ומטרות (אינסטרומנטליות) – רציונליות שלא קשורה יותר בערכים אלא מתמקדת בתחום הצר של מטרות ואמצעים. אנחנו לא שואלים יותר שאלות על מדוע בחרנו במטרה מסוימת, כל השאלות שלנו מופנות לבדיקה האם האמצעים שאנחנו בוחרים יבטיחו את השגת המטרה. זהו עולם הקשר בין אמצעים ומטרות והוא עולם הרבה יותר מוגבל. החברה המודרנית היא חברה שבה לא נעלמו צורות הפעולה האחרות והן עדיין משפיעות על חיינו באופן בולט, אך דרך הפעולה המקובלת והנורמטיבית שאנחנו מצופים לפעול לפיה ונחשבת לגיטימת בחברה שלנו היא דרך הפעולה האינסטרומנטלית. אנחנו שואלים שאלות לגבי האופן היעיל ביותר שאנחנו יכולים להשיג את המטרות האלה.

הטענה של וובר באתיקה הפרוטסטנטית אומרת שנוצר 'כלוב ברזל' של הרציונליות:

  • יש תהליך מיסוד – זהו תהליך שבו דברים שקורים, לפעמים בצורה רנדומלית, והם לא הדרך המקובלת לעשות דברים, לאט לאט בתוך התהליך הזה נוצרת דרך אחת מקובלת. התהליך הזה שבו דרך אחת הופכת לדרך הממוסדת נקרא תהליך המיסוד, יש הרבה דפוסי פעולה אפשריים ואחד מתוכם הופך להיות המרכזי והמקובל – המגבלות על הפעולה האנושית שצומחות מתוך הפעולה האנושית עצמה.
  • בעוד בחברות מוקדמות יותר פעולה חברתית אמוציונלית ומסורתית היו בולטות ורווחות יותר, בעידן המודרני אנחנו פונים לכיוון פעולה רציונלית.
  • אבל זו רציונליות אינסטרומנטלית, מנותקת מערכים.
  • חזרה לביקורת המודרנית והסרת הקסם.

מידת ההצלחה נמדדת במדדים חומריים, על אף שכל מאוויינו מסופקים אנחנו רוצים יותר, התרבות שלנו היא "לרצות יותר" האתיקה הפרוטסטנטית הולכת והופכת לתרבות. וובר עסוק בעבודתו במודרניות (כמו שאר אבות הסוציולוגיה בתחילת עידן המודרניות) מכיוון שנוצרת חברה מסוג חדש והם מנסים להבין אותה. החוקרים הפוסט-מודרנים מסכימים עם דעתו של וובר לגבי הדרת החברה המודרנית על חשיבה רציונלית, הצורך שלנו להסביר את ההחלטות שלנו באופן רציונלי הוא צורך מרכזי שמאפיין את העולם בין זמננו. התפיסה הבסיסית שוובר מקדם היא שהפעולה האנושית מוגבלת- המגבלות על הפעולה האנושית נוצרת מהפעולה האנושית עצמה, הפרשנות שאנחנו נותנים למגבלות שהחברה מטילה עלינו היא בעצם המרכיב הסטרוקטורלי של החברה.

החיבור המאוד חשוב של וובר בעבודתו על הקפיטליזם והפרוטסטנטיות חושף בפנינו את העקרונות המרכזיים:

  • היסטוריציזם – אנטי דטרמיניזם – עבודתו של וובר מאופיינת על כך, היא מאופיינת על הסתמכות על ההיסטוריה. וובר מאמץ נקודת מבט היסטורית הוא אוסף נתונים כאשר המחקר העיקרי שלו זהו מחקר שמשווה ומאפיין ציוויליזציות ולשם כך הוא נעזר במאפיינים ותהליכים היסטוריים של חברות. הוא שונה ממרקס כי הוא לא דטרמיניסטי. מרקס טוען שהוא יכול לצפות את הכיוון של ההתפתחות של ההיסטוריה כי הכיוון הזה הוא כיוון קבוע, בעוד שוובר טוען שזה לא כך. יש תהליך התפתחות היסטורית ואנחנו מההיסטוריה יכולים לראות את העולם אבל אנחנו לא יכולים לנבא את העולם- אנחנו צריכים להיצמד לתהליכים האמפיריים.
  • דגש על פעולה חברתית
  • דגש על תהליך הרציונליזציה של העולם – הסרת קסם – בתקופה הטרום מודרנית אנשים האמינו שהרבה מהתופעות החברתיות הם רצון האל או איזושהי אמונה בכוח מכונן, ישנם תהליכים שיד האדם אינה נוגעת בהם והם קורים מעצמם. העידן המודרני מתאפיין ברצון להבין את התהליכים החברתיים, לשים את האצבע ב"מה גורם למה" ולהפסיק להאמין ב'קסם'. אנו רוצים להסביר את הפעולות שלנו במשהו רציונלי וקונקרטי ולא במשהו מופשט. זהו עידן שבו "נעלם הקסם", זהו עידן שבו אנחנו כלואים בכלוב הברזל, אנחנו נמצאים בעולם שבו אנחנו צריכים להיות אחראיים על התהליכים והאירועים שמחוללים את חיינו, אנחנו צריכים להסביר מה אנחנו עשינו על מנת ליצור את העולם.
  • קשרי גומלים בין כלכלה ואידיאות – (48) התרבות והחומר מזינים ומשלימים זה את זה.
  • משלים את עבודתו של מרקס על הקפיטליזם מתוך ביקורת על העבודה של מרקס – אצל מרקס ההוויה היא שיוצרת את התודעה, וובר בא ומציע לנו תפיסה שונה יש לנו קשרי גומלין בין הוויה ותודעה. התרבות והחומר משלימים זה את זה ומזינים זה את זה, עם דגש על ההיבט התרבותי (עולם הרעיונות) עם אמירה על האתיקה הפרוטסטנטית והרוח הקפיטליסטית.
  • מתגלם באתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם – כל הרעיונות שציינו בנקודה לפני כן מתגלמות בעבודה זו, עוד עקרון מרכזי שמאפיין את העבודה של וובר היא התייחסות לריבוי התופעות החברתיות הן מרובות והקשרים שלהן בין ההיבטים השונים של התופעות החברתיות הם לא קשרים קבועים, אלו קשרים של חברה ספציפית. וובר מנסה ליצור טופולוגיה אנליטית אך הקשר בין הקטגוריות הוא לא קשר קבוע ותמידי אלא קשר שמשתנה בין חברה לחברה. ריבוי התופעות החברתיות מתגלם בעבודה נוספת של וובר "מעמד סטטוס ומפלגה". בעבודה זו מתגלם דבר מה מהמורכבות החברתית, ההפך מהנסיון המרקסיסטי לצמצם את ההבנה של כל המערכת החברתית למאבק בין בעלי אמצעי ייצור לחסרי אמצעי ייצור, וובר מנסה לתאר לנו מהלך חברתי שהוא הרבה יותר מורכב וספציפי לכל חברה וחברה שקשור להיבט היסטורי והיבטים תרבותיים. העבודה של "מעמד ססטוס ומפלגה" צומח אל מול צמיחת הגישה המרקסיסטית. בגלל העקרון הזה של היסטוריציזם שמאפיין את העבודה של וובר המבנה החברתי איננו קבוע, אין שני מעמדות שמופיעים לאורך ההיסטוריה בצורות שונות (כמו אצל מרקס) אלא יש לנו סוגים שונים של קבוצות. הקבוצות האלו מקבלות תפקיד שונה בחברות שונות בתהליכים היסטוריים שונים, אין תפיסה דטרמינסטית שתמיד יהיו אותם מעמדות. יש ריבוי של מערכים חברתיים עקב ריבוי הקבוצות.

הפונקציונליסטים רואים במוסדות החברתיים תוצאה של צורך – המוסדות קיימים כי החברה זקוקה להם. אצל וובר המוסדות לא קיימים, הם נוצרים באופן היסטורי, הם נוצרים בין היתר כחלק מהמאבק בין קבוצות. המוסדות לא חיצוניים לנו, בני האדם יוצרים אותם כחלק מהמאבקים וכתוצאה של תהליכים היסטוריים.

תפיסת המבנה החברתי (מעמד סטטוס ומפלגה)

  • המבנה החברתי על פי וובר מעוגן בקשר היסטורי. אין תפיסה דטרמיניסטית של המאפיינים החברתיים אלא חלוקה אנליטית.
  1. מעמדות – מאורגנים על פי הסיכוי בשוק – אינם קבוצות אלא אוסף של יחידים.
  2. קבוצות סטטוס – חותרת להשגת יוקרה באמצעות סגירות והדרה
  3. מפלגה – חותרת להשגת כוח

*דפוסי ההמרה בין השלושה הממדים מעוגנים בהקשר החברתי הספציפי.

  • תפיסת קונפליקט בין סוגים שונים של קבוצות
  • הקבוצות השונות נאבקות בצורות שונות לקראת השגת מטרות שונות.

מקס וובר על היהדות הקדומה

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: