מבוא לסוציולוגיה: פוזיטיביזם מול פרשנות

מבוא לסוציולוגיה: פוזיטיביזם מול פרשנות

ראה: מבוא לסוציולוגיה – סיכומים

הפוזיטביזם והביקורת עליו

הסבר בליווי הטבלה:

המקום שבו גישת הפרשנות והגישה הפוזיטיבסטית דומים הוא המקום של הסקרנות והספקנות, שמאפיינות כל תחום ידע אקדמי- והן הבסיס לכל, באף אחת מהגישות אנחנו לא מקבלים את המציאות כמו שהיא.

הפוזיטיביזם – זו גישה שאנחנו מכנים כ"פנומנולוגית" (בעקבות הפילוספיה הפנומנולוגית של הוסרמן) והיא מסתמכת על אמפיריות, ידע שאנחנו אוספים באמצעות החושים שלנו כאשר את הידע הזה אפשר לאשש או להפריך. הגישות הפרשניות יאמרו שהבעיה בגישה האמפריצסטית היא שאנחנו לא עוסקים במציאות כפי שהיא, אין לנו דרך להגיע למציאות כפי שהיא, אלא רק כפי שהמציאות מופיעה בפנינו ומתפרשת על ידינו. מכיוון שאנחנו לא יכולים לראות את המציאות בטבעה כל שנותר לנו לעסוק בו היא השאלה "כיצד בני אדם מבינים את המציאות מפרשים אותה ופועלים מתוך הפרשנות הזו"?- לכן הגישות הפרשניות לא מתיימרות להגיע לאמת אלא להגיע לסדר שיטתי בפרשנות, ולכן אין טענה להוכחה והפרכה. מה שאנחנו מקבלים זו רק הבנה טובה יותר של איך אנשים מפרשים את המציאות ופועלים לפיה.

שאלת האובייקטיביות – המדעים ה"קשים" טוענים לאובייקטיביות מוחלטת. הניתוח נסמך על אובייקטיביות מוחלטת. לע"ז בסוציולוגיה ובמדעי החברה, ערכים הם חלק מהשיקולים המחקריים, בגישה הפוזיטיביסטית החוקר צריך למצוא כלים שיאפשרו לו להשעות את הערכים שלו בזמן שהוא עושה מחקר. הכלים שלו צריכים להיות כ"כ חזקים ומדויקים כך שהתפיסה הערכית של החוקר לא תשפיע על התוצאות.

הגישה הפוזיטיבסטית מאמינה שהאובייקטיביות הזו אפשרית ועלינו לעשות מחקרים כאלו שאם אדם אחר יבצע את מערך המחקר שלנו שוב הוא יגיע לאותן מסקנות. לעומת זאת הגישות הפרשניות אינן מקבלות את הטענה שאובייקטיביות כזו היא אפשרית – אנחנו בני אדם ולכן תמיד תפיסות העולם שלנו בצורה כזו או אחרת ישפיעו על המחקר. {יש לציין שאפילו בתוך הגישות הפרשניות יש לנו הבדלי תפיסות}:

ובר מכיר בבעייתיות של מערכת הערכים של החוקר שמתערבבת במחקר – מכיוון שהמחקר צריך לתרום לאנושות אנחנו נרצה לתרום בהתאם למערכת הערכים שלנו, לכן מערכת הערכים שלנו צריכה ויכולה להשפיע על בחירת נושא המחקר שלנו. למרות זאת, ההשפעה של הערכים צריכה להסתיים בהצגת שאלת המחקר – משם צריך לנטוש את הערכים, ברגעים שבהם אנחנו אוספים את הנתונים ומנתחים אותם אנחנו צריכים להיצמד למה שהממצאים מגלים לנו גם אם הם עומדים בניגוד למערכת הערכים שלנו. הממצאים צריכים להיות נקיים מערכים אך לא שאלות המחקר שלנו.

הגישות הפוסט מודרניות מכירות בכך שאי אפשר להשעות את הערכים שלנו. כל מה שיש לנו זה רק פרשנויות, אם אנחנו אומרים שלנחקרים שלנו יש פרשנות אז גם אנחנו כחוקרים חווים את המציאות דרך פרשנות עצמית שלנו שמושפעת ממערכת הערכים שלנו. מה שניתן לעשות על מנת להבטיח שתהיה ביקורת מדויקת ככל הניתן על המחקר שלנו הוא הצהרה על מערכת הערכים שלנו ועל הרקע שלנו (רפלקסיביות). מתוך הרפלקסיביות ההוגנת אנחנו מאפשרים לקוראים שלנו לחשוב ולראות אולי אופן אחר לפרש את הממצאים מכיוון שיתכן ותפיסת העולם שלי משפיעה על הפרשנות שלי.

מכיוון שהגישות הפרשניות לא תובעות אמת מוחלטת הן אומרות שלא רק שלי בתור חוקר אין בעלות על האמת גם הביקורות עלי מוטות והן לא בהכרח אמיתות מוחלטות.

הנחות היסוד השונות אודות דרך ההגעה לאמת ולגבי האופן שבו המציאות בנויה יוצרות הבדלים בין הפוזיטיביסטים לפרשנים גם בטענה שלהם ליכולת הכללה וניבוי.

הפוזיטיבסטים אומרים שלאחר שהם מצאו חוקיות מסוימת הם יכולים לנבא מה יקרה שכן החוקים הסוציולוגיים הם חוקים הסתברותיים.

הגישות הפרשניות נוטות יותר לייחס חופש פעולה לפעילות האנושית. הפעילות האנושית מורכבת יותר ממה שנראה והיכולת שלנו להגיע לאותם חוקי טבע מתוך מציאות מצומצמת למציאות רחבה היא מאוד מוגבלת ומאוד תלויה בנסיבות מורכבות, ולכן אנחנו לא מתיימרים להכליל מתקופה לתקופה וכו'. כשננקוט בגישה פרשנית אנחנו ננסה להבין תופעות חברתיות בהקשרים מסויימים – לכן אין בגישות הללו ניסיון להציג חוקים שניתנים להכללה וניסיון לנבא מציאות חברתית עתידית.