סיכום מאמר: דפנה סרינג \ הטרור כפנטזיה הוליוודית

סיכום מאמר: דפנה סרינג \ הטרור כפנטזיה הוליוודית

פסיכולוגיה של ההמון- סיכומי מאמרים

 סרינג, ד. הטרור כפנטזיה הוליוודית-

כמו אצל גורביץ גם סרינג מתייחסת לדמויות שיוצרות אחדות וכבוד בקרב הציבור- אך היא מציגה זאת דרך הסרטים העוסקים בטרור ובעצם מבנים תרבות שלמה של צרכנות של טרור היוצרת הנאה אצל הנמען כאשר הוא צופה בסרטים שמייצגים את מה שלמעשה השלטון מנסה להשתיל בציבור.

כשבוחנים את סוגת סרטי הטרור אנו רואים שיש מגמה ברורה מצד היוצרים כמו גם התרבות, לטשטוש כוונות הטרור, מניעיו, מטרותיו ותוצאותיו. מה שכן מתמקדים בו הוא הנרטיב הבסיסי והפשוט שיכול ליצור עניין פופולארי- מלחמה של טובים מול רעים, וזיקה לז'אנרים קולנועיים אחרים ששמה את הטרור במקום כמקרה מיוחד שיש לחקור- כעוד סוגה.

הסרטים יוצרים אצל הקהל שכנוע שמי שצריך לתמוך בו הוא הממשלה ולא האדם עצמו- כי רק לה הפתרונות כנגד טרור.

האפשרות הטכנולוגית המגוונת שיש היום קולנוע- בעיקר כשמיישמים אותה בסרטים על טרור מטשטשת גם היא את המציאות. פיצוץ אמור להיות כואב במיוחד, כמו גם אבדן של בן משפחה או אדם קרוב. לזה לא מתייחסים כי הטכנולוגיה מנצחת. לכן הסרטים על הטרור מאוד משויכים גם לסרטים על אסונות טבע ופועלת בהן אותה האשליה.

חקר הטרור מצביע על שרירותיות שהוא מייצג- הטרור מרוכז על ידי גורמים רעים שהטוב יכול לנצח- איך? באמצעות סדר אירועים מסוים, יש מתקפה, הממשל בדמות גיבור כזה או אחר מצליח למגר אותו והכול טוב ויפה. שוכחים לציין בסרטים האלו את התהליכים שיוצרים את הטרור ומשאירים רק את הפאתוס. –כך נוצר קונפליקט מדומה בין טוב ורע- כאשר האהדה של הצופה מוכוונת לטוב.

על ידי הזדהות של הקהל עם הסיטואציות הקורות בסרטי הטרור מצליחים המפיקים שלהם ליצור כהות חושים וצפייה לא ביקורתית.

אז איך מצליחה תעשיית הקולנוע להשתיק את המניע של הטרור ולטשטש אותו לכדי סוגה?

השתקה- הטרוריסטים בקושי במדברים בסרטים, ממצבים אותם כתת אנושיים.

להגנות – הדמות המנהיגה את הטרוריסטים אולי בעלת אופי ושכל, אבל אלו מונעים מטירוף נפשי ושנאה לשלטון ה"טוב" ורצון להרוס את הסדר הציבורי.

עיגון במציאות – התייחסות לעיתים לאירועים שכבר קרו בתוך הסרט- כאילו הקהל כבר מכיר אותם- גם אם כן וגם אם לא, לטענת סרינג, הטשטוש והעמימות של המניע מושגים.

שיוך לאומי – אפיון הטרוריסטים ככאלו שיש ברגע הנתון סכסוך איתם למדינות המערב, זה התחיל בסין, רוסיה וממשיך היום באסלאם.

הסטה- לעיתים קרובות מסיטים היוצרים את המניע של הדמויות ממניע לאומי שנובע מסבל למניע כלכלי או פסיכוטי.

גם אלו הטרוריסטים הבאים לבצע את זממם בשל נקמה אישית בשלטון האמריקני שפגע בהם, מקבלים טיפול שבסופו של דבר מראה שהדרך הנכונה היא בשיתוף פעולה עם השלטון ולא בלקיחת האחריות לידיים מה שיזיק לדמוקרטיה שהשלטון "כה כמה" לה.

סרטים אלו גם מדגישים את החשיבות של התא המשפחתי כאשר לגיבור בדרך כלל ישנה אישה וילדים ובית מסודר לעומת הטרוריסט שלא מייחסים לו תא משפחתי.

בז'אנר זה מתבטא החלום האמריקאי במלוא הדרו כאשר כל הנ"ל מתקיימים תוך ייצוג מוגבל למיעוטים ונשים- רק לשם הפלורליזם אבל לא כהצהרה מהפכנית. כך המיעוטים נשמרים ככאלו גם דרך הסוגה. למרות אהדה מופגנת לבני מיעוטים כמו אפרו- אמריקאים בסרטים- דבר שניתן לזקוף לטובת התעשייה למרות שייתכן שזהו רק ביות ולא קבלה.

הסוגה הזו מתמזגת כאמור עם סרטי אסונות, אך ניתן לראות גם הקבלה שלה לסרטי אימה ומדע בדיוני- כך הטרור הופך להיות פיקציה המטשטשת את סוגיית האחריות והמניע.

הוליווד הופכת עם העיסוק והפרסום של סוגת הטרור, לכלי בידי הממשלה להפצה של טרור לצריכה במקום התמודדות עם ההשלכות והשאלות המהותיות שהוא מעלה.

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: