היסטוריה פוליטית: שנות השבעים באמריקה הלטינית
שנות ה 70 היו החשוכות והמכוערות שידעה אמריקה הלטינית במאה ה 20. משטרים צבאיים שהשתמשו באמצעים אלימים חסרי תקדים התבססו בתקופה זו ברוב מדינות התת יבשת. לאלימות המתפרצת היה תפקיד בחיים הפוליטיים מאז ראשית המאה, אך מעולם לא הגיעה לדרגת האכזריות השיטתית של שנות ה 70.
באחריות העליונה למתרחש נשאו הגנרלים, חברי החונטות הצבאיות.
עם זאת אי אפשר להעלים עין מתרומתן של תנועות הגרילה וקבוצות הטרור למה שקרה, עם כל האלימות והסבל.
רבים מוותיקי המנהיגים של השמאל באמריקה הלטינית ניערו את חוצנם של המהפכנים הצעירים של שנות השבעים. בטענה שהם חסרי מעצורים ונגררים לאלימות גם כדי לבטא דחפים באישיותם וגם כדי להשיג במהירות שם ופרסום, מאפיינים המסמנים תמיד את האחראים למעשה ונודעים לשמצה.
לקבוצות הטרור והמחתרות באמריקה הלטינית היו עתה מאפיינים דומים לאלה של המחתרות בארצות מערב אירופה, ובדומה להן, הן גייסו את רוב חבריהן מהקמפוסים של האוניברסיטאות. ההבדל בינהן התבטא בכך שבאירופה זעזע הטרור האנרכיסטי את השלטון התקין מבלי שיכול לו: באמריקה הלטינית הוא תרם להתמוטטות הדמוקרטיה וללידתם של משטרים אוטוריטאריים.
חלק ניכר מהמעורבים בטרור הפוליטי נטו לסגל לעצמם סמלים ועמדות שביטאו הלכי רוח קיצוניים יותר ממשנה אידיאולוגית סדורה. הם הציגו את האלימות שהפעילו נגד האוחזים בשלטון כפעולות נקם שנעשו בשם השכבות המדוכאות והמנוצלות לדורותיהן, דהיינו מעין המשך למסורות המרי והמרד הייחודיות להיסטוריה של כל אומה ואומה. בד בבד ראו חלק מחברי המחתרות בעצמם שותפים למאבק איתנים על גורלה של אמריקה הלטינית, המאבק היה אמור להכריע את ה"אימפריאליזם" ואת ארה"ב – "האויבת הגדולה ביותר של האנושות".
קבוצות המחתרת העירוניות חסרות הרסן, בצירוף הפחד של המעמד הבינוני מפני השתלטותו של סוציאליזם רודני, סופם שהולידו דווקא משטרים צבאיים אוטוריטאריים.
אבל היו גם יוצאים מן הכלל, המשטר הצבאי שעלה בפרו ב 1968 הוציא לפועל תכנית שונה לחלוטין, את קבוצות הגרילה שפעלו בשנת 1965 הביס הצבא הפרואני לא מכבר.
קולומביה וונצואלה בשנות השבעים
כאן תוכלו למצוא סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:
מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו
כאן תוכלו למצוא סיכומים אקדמיים נוספים