היסטוריה פוליטית: הפשיזם האיטלקי – מוסוליני כמנהיג
מדיניות החוץ של מוסולני:
אף שכלפי חוץ העמיד פנים שהפאשיזם אינו ליצוא, החשיב מוסוליני מאד את הפצת בשורתו בחו"ל. באפריל 1925 כבר היו מפלגות פאשיסטיות ב40 מדינות שונות ונדונה האפשרות ליצור תנועה אנטי קומוניסטית בינלאומית.
במדיניות החוץ כמו במדיניות הפנים מוסוליני האמין בבריונות על פני מו"מ ובעקרון ההפרד ומשול. הוא פעל בכמה מישורים, פעם בצורה דיפלומטית ופעם בכוח. הצלחות דיפלומטיות: 1924- הסכם עם יוגוסלביה על סיפוח פיומה לאיטליה. 1924-הכרה ברוסיה הסובייטית, לאחר שהוא זיהה את קווי הדמיון בין קומוניזם לפאשיזם, שניהם נגד הליברליזם.
מוסוליני השתתף בועידת לוקארנו אך לאור הזוז והאיבה שספג מצד העיתונאים, לא חזר לפגישות כאלו. ( כמובן שהסיקור באיטליה היה אוהד ומשבח ומעצים)
למוסולני היו שאיפות אימפריליסטיות והוא החל בוחש בקלחת האפריקאית, ביטל הסכמים שחתמה איטליה הליברלית במושבותיה בסומליה, לוב ואריטריאה . הוא השליט שם חוקים פשיסטים והנהיג מדיניות יד קשה דרך הגנרלים שלו.
עד 1925 ניסח את העקרונות הפשיסטיים כלפי העולם החיצון. המטרה היא לייסד אימפריה, לזכות בתהילה ובכוח, ליצור במעבדה דור חדש של לוחמים המוכנים להקריב את חייהם בכל רגע.
מוסוליני כאדם פרטית היה אוהב להתלבש לא בהתאם לקודים החברתיים המצופים.
חיי בצניעות מרובה. נהג לתת מתן בסתר
הוא לא היה איש משפחה מובהק, סתירה קלה לערכי הפאשיזם, יחסיו עם אשתו היו קורקטיים והיא העדיפה להישאר בחוותה עם הילדים ולא לגור איתו ברומא. מבחינת חיצונית, משפחתו של מוסולניי הוצגה כמשפחה למופת למען התעמולה לריבוי ילדים.
מוסולני לא היה קרוב לילדיו.
מוסוליני היה קרוב לאחיו הצעיר-ארנאלדו, הוא לרוב היה מרסן את מוסוליני, כתב את האוטובויוגרפיה של מוסוליני בשמו, והיה שותף לעסקים של מוסוליני.
מוסיליני היה מיזנטרופ- הוא בז לאנושות.
מוסוליני היה שחקן ראוותן, בעל כשרון תיאטרי להחליף מסכות לפי רצונו. פעל על פי הצורך להותיר רושם.
חזור אל: מבוא להיסטוריה פוליטית – סיכומים
כאן תוכלו למצוא סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:
מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו
כאן תוכלו למצוא סיכומים אקדמיים נוספים