היסטוריה פוליטית: עליית הפאשיזם האיטלקי – החתירה תחת הממשל הפרלמנטרי
ההכנה לבחירות, 1923: מוסוליני הוסיף לבטא את מאיסתו בממשל הפרלמנטרי,אך עדין לא ראה עצמו חזק מספיק כדי לעצב מחדש את החוקה.מוסוליני חיכה וזה לא היה גרוע מבחינתו כי ההשלמה האילמת והכניעות של שני בתי הפרלמנט העניקו לו ברצון סמכויות חירום מלאות למשך שנה,וביולי 1923 אפילו הסכימו להצעתו לשנות את חוק הבחירות. כל מפלגה, שתקבל רבע מהקולות, תקבל אוטומטית שני שליש מהמושבים בפרלמנט. קבלת החוק הזה הבטיחה למעשה את התמדת שלטונו של הפשיזם באיטליה.
נוסף על כפייתצייתנות על הנציגים השתדל מוסוליני להטיל את סמכותו על הקיצוניים הפאשיסטים במחוזות.
הבולט והמסוכן בכח מכל ה"ראסים" היה רוברטו פאריאנצ'י,שעליו אמרו שבמחוז שליטתו, קרמנו, כוחו היה רב מכוחו של מוסוליני עצמו, ובמשך עשרים השנים הבאות הוסיף להיות מטרד ולעיצים גם איום לשלטון המרכזי. הוא היה מהפיכן סוציאליסט ומאמין אדוק באלימות פוליטית. מוסוליני ידע על מעשיו הלא כשרים של פאריאנצ'י ובשעת הצורך השתמש בזה וניטרל אותו.
במערכת הבחירות של 1924 היה חשוב להפחיד ולהשתיק את עיתונות האופוזיציה. נוהלה מערכת שיטתית של כפייה נגד עיתונים עצמאיים, ועורכיהם היו מטרה לתקיפות. התערובת של הפחדה ושוחד הייתה כל כך מוצלחת עד ששוב לא הוצרך מוסוליני לבקש מהפרלמנט את חידושן של הסמכויות החוקיות המיוחדות שלו. הוא התייחס בזילזול לבחירות הבאות לפרלמנט מכיוון שהפאשיזם ביסס את כוחו על לגיונות שחורי החולצות. הבחירות היו האחרונות שהוא התכוון לערוך,וגם אם התוצאות לא יהיו לרוחו,זה לא משנה,כי הוא יוכל לפנות לשימוש בכח. הוא לא התכוון להתפטר גם אם התוצאות יהיו לרעתו. לא היה לו ממה לחשוש, כי הכנותיו היו יסודיות. פוזרו כמעט חצי מהמועצות המחוזיות הנבחרות והנהלת הבחירות הועברה בביטחה לידי הפאשיסטים.מוסוליני נקט עוד שורה של צעדים. מוסוליני שיער בצדק, שאם נעשים דברים כאלה בהדרגה,במשך חודשים אחדים,תקטן המחאה הציבורית עד למינימום. באותו הזמן הגדיל את כח המשיכה האלקטורלי של הפשיזם לגבי האליטה המדינית הקודמת בדברו על "גדולה לאומית" ועל כך,שיש לשוב ולהעניק לאיטליה תפקיד פעיל במדיניות הבינלאומית. המטרה-איטליה אימפריאליסטית, שאת זכותה להתפשט על חשבון "עמים מתנוונים" אין לסתור.זו הייתה אמורה להיות המדיניות מתפיסתו של מוסוליני את השלטון. למרות שבהתחלה קידם בברכה את הסדרי השלום מכיון שהעניקו לאיטליה יותר מאשר למנצחים האחרים. מיד לאחר שנהייה ראש הממשלה,החל מוסוליני לסייע לתנועות אוטונומיסטיות במלטה וקורסיקה. הוא גם הירהר בגיוסם של פליטים קורסיקאנים ללגיון זרים, שיהיה נכון ליום שבו תוכרע צרפת.
עד מהרה נתעורר חשד, שהוא זומם איזו פעולה מפתיעה של ליסטות בינלאומויות,שתאפיל על זכרה של פלישת ד'אנונוציו לפיומה. לאחר שלא עלה בידו לעשות רושם רב לא בלוזאן ולא ברומא, חרתה לו ההאשמה שמדיניות החוץ הפאשיסטית אינה שונה בהרבה מזו של הממשלות הליברליות הקודמות. ביולי 23 החל בהכנות להשארת החותם האמיתי של הפאשיזם. הוא ציווה להכין תוכניות לנחיתה באי היווני קורפו. לאחר שבוע נרצח על אדמת יוון הגנרל טליני, איטלקי שפעל בוועדה בינלאומית לענייני גבולות. לא גילו את הרוצח, ומוסוליני עקף את משרד החוץ שלו ושלח אולטימטום דחוף, שלווה בכיבוש צבאי של האי שלושה ימים לאחר מכן. בעקבות החיפזון המבצע לא הצליח ונהרגו ילדים, ודעת קהל נרחבת פנתה כנגד הפעולה האיטלקית. מוסוליני נראה מרוצה מהיותו מוקד התמרמרות כללית. הוא גם איים במלחמה נגד בריטניה במידה והעיתונות הבריטית לא תעשה יותר חיובית ביחס לאיטליה. הוא הוסיף,שיהרוס את חבר בלאומים, אם ינסה להתערב. אסור להניח למדינות קטנות למתוח ביקורת על הגדולות ובטח שלא על איטליה.
חודש לאחר הנחיתה בקורפו נאלץ מוסוליני לסגת. הוא ניסה לטעון שפעולת הצבא הייתה הצלחה והעלתה את יוקרתה של איטליה. זו היתה היוזמה החשובה והמוצלחת ביותר של איטליה במאה השנים האחרונות והובטח שזה היה הצעד הראשון במצעד הניצחון של הלגיונות הפאשיסטים בדרך לגדולה הלאומית. למרות הכרזותיו הפומביות ידע, שזו תבוסה ולעולם לא סלח ליוונים, וגם לבריטים על זה שלא תמכו בו. הוא קיווה לספח את האי. הוא לא תפס, שהמעשה לא יעלה את יוקרתו,אלא שעתיד הוא להזיק לאיטליה בעוררו את ריבתן של המדינות הקטנות כלפיו ובנוסף הוא נתפס כמזלזל בבריתות ויפר את הסכמי חבר הלאומים,כל עוד זה לטובתו. אך באיטליה,עדין הרוב המכריע תמך בו. הוא למד בכך,שמדיניות חוץ הרפתקנית תתקבל בהתלהבות גם אצל לא פשיסטים ואנטי פשיסטיים רבים ותסייע לו לחזק את סמכותו. התמיכה העממית בפשיזם אושרה בבחירות של אביב 1924. שלושת אלפים פנו בבקשה להיכלל ברשימת המועמדים הפאשיסטים. מוסוליני היה נחוש בדעתו לבחור אישית את רוב הנציגים. הוא השתדל לכלול ברשימה כמה ליברלים וקתולים שמרנים כדי להרחיב את מידת המשיכה של התנועה.
חזור אל: מבוא להיסטוריה פוליטית – סיכומים
כאן תוכלו למצוא סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:
מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו
כאן תוכלו למצוא סיכומים אקדמיים נוספים