היסטוריה פוליטית: עליית הפאשיזם באיטליה והמצעד על רומא של מוסוליני
המצעד על רומא: מוסוליני ידע שהרוב הגדול באיטליה לא היה תומך במרד נגד המלך. תוך כדי, מוסליני דיבר בחשאי עם אנשים רמי דרג בחברה האיטלקית כדי לעודד את רעיונותיו. ככל שעבר הזמן,נהיה מוסליני בטוח יותר ויותר, שהקבוצות השולטות נכונות להסכים כמעט לכל מה שידרוש. אף כי היה ידוע כי מוסליני מקים מליציה פרטית גדולה ומשתמש בה למרות לא חוקיות, המלך סירב להכריז על מצב חירום.
בין ה27 ל28 באוקטובר החלו פלוגות הפאשיסטים לתפוס מרכזות טלפונים ומשרדי ממשלה ורק אז לאחר חצות החל פאקטה לפעול. הוא הכריז על מצב חירום והשתמש בצבא להטלת משטר צבאי. הפאשיסטים לא התנגדו. בשיחות חשאיות הבטיחו הפאשיסטים לראש ממשלת איטליה,שיזכה למושב בממשלה במידה ויתעלם מההוראה לעצור את מנהיג הפאשיסטים. סירובו של לוסיניולי לפעול היה גורם מכריע בהצלחת ההתקוממות. חשובה עוד יותר הייתה חרטתו של המלך. הוא סירב לחתום על הצו,שהסכים לו ואפילו תבעו,שעות אחדות קודם לכן. החלטתו הפכה את הפאשיסטים מעבריינים לחברים הכרחיים בממשלה הבאה. כשהתפטר פאקטה,הוזמן סלאנדרה לשמש ראש ממשלה והוא הציע למוסליני להצטרף לשלטון החדש, אך הוא סירב כי הוא חשב שהוא יכול לנקוב במחירו שלו. סאלנדרה הסתלק, והוא יעץ למלך למנות את מוסליני. מוסליני נהייה ראש הממשלה בגיל 39 בלבד. מוסליני לא יכל להסתפק במשהו כל כך לא מרהיב כמינוי מטעם המלך. היה עליו לטפח את המיתוס בדבר מצעד של 300 אלף פאשיסטים מזויינים, העולים על רומא כדי לאכוף "אולטימטום" שהגשי למלך. בפועל היו הרבה פחות אנשים ועצרו אותם בקלות.
אנשי החולצות השחרות מגיעים לרומא וכמה ארועי האלימות התרחשו.שרשרת מעשי הנבלה לא השפיעו על מצב הרוח באיטליה, והבורסה אפילו עלתה. העדר ההתנגדות מלמד,שהציבור לא בטח במנהיגים ליברליים והיה נכון לקבל את השלטון החדש מתוך השלמה,אם לא שימחה. היתה הרגשה שהפאשיזים היא חלופה לאנרכיה- ההדמנות האחרונה, לאחר שהפרלמנט לא הצליח לתפקד בהגנת חוק וסדר.
החודש הראשון בשלטון: עם 32 נציגים פאשיסטיים בלבד,ניצבה לפני מוסליני הבעיה המיידית של זכייה בהצבעה בפרלמנט. לכן הרכיב את ממשלתו בעיקר מלא פאשיסטיים בקואליציה. כדי להראות נורמליות, ציווה מוסליני לפזר מייד את יחידות הלא סדירים שלו, לא לפני שהוא עשה איתם מצעד כדי להראות שהוא שולט בפלוגותיו ושרק הוא יכול להחזיר לאיטליה את שלוותה.
בהעדר כל ניסיון בשלטון,לא נרתע מוסליני מן המשימה שעמדה בפניו וזה מעיד על בטחונו העצמי ויכולתו. הוא ניסה ליצור הסכמה רחבה. דוגמא לכך היה שלא היה לו עניין במושגים פאשיסטיים כמו חירות.
ב16 בנובמבר התייצב לפני הפרלמנט ונאם את "הנאום האנטי פארלמנטרי ביותר הזכור בהיסטוריה", הוא תבע שתימסר לו סמכות מלאה לחולל כל שינוי דרוש בחוק. למרבה הפלא,לא נפגעו הליברליים מהנאום שלו.הם העדיפו לחשוב שהנאום כוון אל עבר השמאל הקיצוני ולהיפך.
הפאשיסטים היו מעטים בפרלמנט, אך המוסליני החל לצבור תמיכה בימין,ומוסליני זכה ברוב עצום בהצבעת אמון. רק הסוציאליסטים והקומוניסטים הצביעו נגד. זה הוכיח,שהפאשיזם עשוי להיות תרופה הכרחית,גם אם בלתי חוקית ומסוכנת,להתמוטטותו של המעמד השליט. הסנאט,שבו לא היו כמעט פאשיסטים,תמך במוסליני ברוב גדול יותר מהפרלמנט על אף שביטא בגלוי את בוזו כלפיהם והודה שפעולותיו היו בלתי חוקיות. הם העניקו לו את הסמכות המלאה לשלוט ולהעלות את המיסים בלי להזדקק לאישור הפרלמנט.
מראש מוסליני ידע שמדיניות החוץ תהיה עניינו העיקרי. עמידה בינלאומית איתנה תביא ליוקרה גבוהה באיטליה. הוא לא רצה לנקוט במדיניות הרפתקנית ואידיאולוגית. לאחר שבוע אחד בלבד בתפקידו החליט מוסליני להשתתף בוועידה בלוזאן לדיון בהסכם שלום עם טורקיה, הוא ניסה לנצל את זה לעשות רושם ושייתיחסו לפאשיזם. אך הדיפלומטים כל כך לא התרשמו מדיעותיו, מיכולתו ומרצינותו,עד שהגדירו אותו כ"איש קטן ומגוחך".מוסליני ראה שהועידה לא הייתה הצלחה אישית מבחינתו וכדי לחפות על כך, ריצה את העיתונאים בביום הפגנת המונים רועשת נוספת על ידי יציאה מלוזאן עם משמר הראש המזויין שלו. לאחר מכן השתתף בועידה נוספת בלונדון,אך הוא שוב נכשל בהצגת עצמו, על אף שנאמר שזו היתה הפעם הראשונה בהיסטוריה המודרנית,שמדינאי איטלקי מילא תפקיד עיקרי במדיניות העולמית. אנגליה לא הרשימה את מוסליני.
חזור אל: מבוא להיסטוריה פוליטית – סיכומים
כאן תוכלו למצוא סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:
מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו
כאן תוכלו למצוא סיכומים אקדמיים נוספים