היסטוריה פוליטית: הרכב ומבנה המפלגה הקומוניסטית 1929-1941
בשנת 1928 מספר חברי המפלגה הקומוניסטית היה למעלה ממיליון ורבע חברים. במשך חמש השנים הבאות גדל מספר החברים כמעט פי שלושה והכניס את המפלגה לדילמה אידיאולוגית, שכן לא כל החברים שהצטרפו "עמדו" בקריטריונים של נאמנות ומסירות למטרה כמו שהמפלגה הייתה רוצה לראות בעצמה.
במספר טיהורים שנמשכו בין השנים 1929 עד 1938(ולפרקי זמן נעצרה אף ההרשמה לחברים חדשים) טיהרה המפלגה קרוב לחצי מהחברים בה מסיבות של חוסר משמעת, אהדה לקולאקים או אי-התאמה לתפקיד שלשמו נבחרו. מטרתם של הטיהורים הייתה לנקות את המפלגה מאנשים שלא היו מספיק מוכשרים לתפקיד או נאמנים באופן מוחלט לדרך וגם ניסיון מצדם של סטאלין (מזכיר המפלגה) וייז'וב ליצור אליטה שתהיה נאמנה להם ולא יהוו אופוזיציה.
המטרה הראשונית (והמדיניות הרשמית) של הקומוניסטים הייתה לגייס את חברי המפלגה בעיקר מתוך מעמד הפועלים והאיכרים ושאלה יהווה כמחצית מתוך כלל חברי המפלגה, ואכן ב1928 היוו אלו כ-49 אחוז מהחברים. אך לאחר הטיהורים נעשה ניסיון לסתום פרצות שהתגלו ע"י יצירת מעמד חדש של אינטליגנציה שיבוא מתוך מעמד הפועלים – למרות הרצון, מעט מאוד מבני מעמד זה הצליחו לרכוש השכלה גבוהה וברה"מ החלה לתור אחר כישרונות טכניים צעירים בכל מקום ולנסות לשלב אותם בעשייה קומוניסטית – וכך לקראת סוף שנות ה-30 היוותה "האינטליגנציה החדשה" כ-70 אחוז מכלל החברים החדשים.
המינהל הארגוני של המפלגה הותאם עבור המבנה הפנימי של בריה"מ – ארגונים מפלגתיים היו קיימים בגלילות, משם הוא התפרק לרמה של ארגון מפלגתי במחוז או עיר(ערים גדולות היו מחולקות גם למחוזות שונים). כל ארגון היה כפוף לזה שמעליו וכל רפובליקה חוץ מרוסיה הייתה כפופה לועד המרכזי. נקבע גם כי יוקמו 'ארגוני מפלגה ראשוניים' בכל יחידת צבא, מפעל, משק שיתופי ובכל מוסד שיש בו לפחות 3 חברי מפלגה אשר למעשה אחראים על גיוס האוכלוסייה למען עמידה במטרות שבאו מרמות עליונות, חיזוק משמעת והם זכו בסמכויות פיקוח ניכרות.
למרות שכביכול אמורים היו מזכירי המפלגה להיבחר בבחירות, תמיד כולה מזכירות גבוהה יותר לממש את רצונה ולגרום לבחירתו של מועמד זה או אחר שכן כל בחירה של מזכיר הייתה כפופה לאישור ע"י המזכיר שמעליו(מזכיר אזורי כפוף למזכיר טריטוריאלי, טריטוריאלי כפוף לגלילי, והגלילי כפוף לועד המרכזי). אותו דבר היה בהקשר של חופש הויכוח, מבחנה עקרונית יכול כל חבר לדון באופן חופשי בדעותיו עם שאר החברים – אך ברור היה לכל כי סטייה מהקו המפלגתי הרשמי תסב תשומת לב לא רצויה.
מקור הסמכות המרכזי במפלגה נשאר והיה המזכירות. בשנות ה-30 צצו בעיות חדשות שנבעו מהשינוי שנוצר עם תוכנית החומש של סטאלין ולכן המזכירות ניסתה לאורך שנות ה-30 שני מודלים של הצבה של קומוניסטים בתפקידי מפתח בתעשייה: הראשונה הייתה של מינוי של קאדרים לתעשייה אך לא פיקוח יומיומי והדוק על פעולתם והשני היה גם מינוי וגם פיקוח הדוק. השינוי משיטה א' לב' קרה לאחר שבכירים בתעשייה הרגישו כי מבנה המינויים לא מספק את צרכיהם ומב' חזרה לשיטה א' כאשר המזכירות או בכירים במפלגה הרגישו כי אין להם מספיק שליטה בתהליך קבלת ההחלטות או פיקוח מספק על המתרחש בתעשיות שונות במדינה(עד שנת 1930 השיטה ראשונה הייתה מופעלת ונעשה ניסיון לעבור לשיטה שנייה למספר שנים כאשר בשנת 1934 חזרו עוד פעם לשיטה הראשונה).
שינוי השיטה בחזרה לשיטה א' גרר עמו בעיות קשות במפעלים שכן אלה לא זכו לאותה תמיכה ופיקוח כמו קודם, אך התארגנויות בלתי רשמיות תחת ארגוני המפלגה בגלילות יצרו מחדש מערך של בקרה ופיקוח כמו קודם ובכך הושב הסדר אל המפעלים, וב-1941 מוסד הנוהג הבלתי רשמי הזה בועידת המפלגה. אך הבעיות המורכבות שבין המפלגה לתעשייה לא הסתיימו והעיבו מאוד על ההתארגנות הרוסית כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה 4 חודשים לאחר הועידה.
חזור אל: מבוא להיסטוריה פוליטית – סיכומים
כאן תוכלו למצוא סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:
מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו
כאן תוכלו למצוא סיכומים אקדמיים נוספים