מבוא להיסטוריה פוליטית: משטרים פוליטיים בראשית המאה ה-20
סיכום: לאומים ולאומיות/ ארנסט גלנר
פתח המהדורה העברית של הספר 7-14
עיקרו של הטיעון ב"לאומים ולאומיות" של ארנסט גלנר הוא לחקור את המשתמע מהרעיון שהיחס בין תרבות לחברה משתנה באופן רדיקלי, כאשר החברה עוברת תהליך של תיעוש (או ברגע שקיימים תנאים מוקדמים לו). על כן מחלק הכותב את החברה לשני סוגים; חברה אגרונומית וחברה מתועשת. העבודה בחברה המתועשת כרוכה במניפולציה של משמעות ולא במניפולציה של חפצים, זוהי חברה אנונימית וניידת הכוללת בד"כ אוכלוסיות גדולות. מאפיינים אלו גורמים לאדם להיות לאומי שכן חשוב לו שלבירוקרטיות הסובבות אותו תהיה אותה תרבות גבוהה כמו שלו ושל הקבוצה שכן אחרת הקבוצה צריכה להשתנות, או להיטמע או לשנות את סביבתם החברתית.
התרבות, ממלא תפקיד שונה לגמרי בחברה אגרארית לעומת מתועשת שכן באחרונה היא מאחדת ומגדירה גבולות ויחידות פוליטיות. בחברות אגראריות אנחנו מוצאים מערכות היררכיות מורכבות ויציבות של תפקידים חברתיים שהתרבות רק מייצבת אותן עוד יותר. כמו כן בחברות אגראריות יש גבולות מעורפלים, מרובים, מצטלבים כאלה שאינם מחייבים הדגשת יתר על ידי פערים שבתרבות גבוהה (אלה שמורים להבדלי מעמדות). כמו כן חברת המונים אנונימית ונזילה מחייבת שאנשיה יתקשרו באמצעות מה שהם "אומרים" ולא באמצעות מה שהם "הווים". "אמירה" זו היא שמשליטה את השיתוף והייחוד והיא שמגדירה כיום את הלאום.
אירופה שהייתה ההשראה למודל זה אכן מתאימה באופן לא מבוטל אך בחלקים אחרים של העולם המודל מסתדר פחות טוב כדוגמת המזרח התיכון. בשלב זה גלנר משתמש בדוגמת הציונות בטענה שבפני היהודים עמדו שתי אפשרויות: טמיעה כיחידים או טמיעה כקולקטיב. פירושה של האפשרות הראשונה הייתה היטמעות עד כדי היעלמות. הכותב מדגים כי יהדות הגולה הייתה צריכה ליצור לעצמה חברה חקלאית בארץ, כלומר לאמץ לעצמה איכרים משלה על מנת ללמד שהקהילה היא הדרך לחיים טובים. בסופו של דבר התגלו הקיבוצים כצורת ההתיישבות האופטימאלית תחת תנאי ההתנגדות ששרו דאז בארץ.
בנוגע לשאר המזרח תיכון מעלה גלנר שלוש בעיות עיקריות שגורמות להן לא להתאים לתיאוריה.
א. בעולם המוסלמי הפונדמנטליזם הדתי חזק לא פחות ואולי אף יותר מהלאומיות.
ב. התיאוריה דורשת להתפוררות הקבוצות המקומיות. הלאומיות עפ"י התיאוריה היא הקשר שמחבר בין חברים באוכלוסיות אנונימיות אשר שותפות לתרבות אחת אבל שאין בהם תתי קבוצות אשר מחברות בין היחיד לבין קבוצת הלאום. הדבר אינו כך שבחלק מהלאומים כמו בכורדית והסומלית שכן באלו השבטיות ממשיכה להתקיים ואף לשגשג.
ג. המציאות הפוליטית של העולם המוסלמי היא מאבק של רשתות פטרונות יריבות יותר מאשר מאבק אתני.
15-21 הגדרות
לאומיות– עקרון פוליטי הטוען כי היחידה הפוליטית צריכה להיות חופפת ליחידה הלאומית. רגש לאומי הוא תחושת הכעס שמעוררת פגיעה בעקרון, או קורת הרוח שמעורר מימושו. תנועה לאומית היא כזו המונעת ממין רגש שכזה. לאומיות היא תיאוריה של לגיטימציה פוליטית התובעת, שגבולות אתניים לא יחצו גבולות פוליטיים, וביתר שאת שגבולות אתניים בתוך המדינה לא יחצצו בין בעלי השררה לשאר התושבים. כדוקטרינה אפשר להסתמך על נימוקים טובים לתמיכה בלאומיות שכן היתרונות טמונים בשימור שונות תרבותית, במערכת פוליטית פלורליסטית. אלא שמעל לשיקולים אלו ישנם שיקולים אחרים המקשים על קיומה של לאומיות כללית, נעימה והגיונית, לאומיות שאין בה משוא פנים. כגון העובדה שקיימים יותר לאומים פוטנציאליים מאשר מספרן של המדינות שבהן אפשר להתקיים. אם חישוב זה הוא נכון אזי אי אפשר לספק את כל הלאומיויות, מכל מקום, לא באותו שמן. סיפוקן של כמה מהן פירושו תסכולן של אחרות.
מדינה – גלנר פותח בהגדרת המדינה עפ"י וובר וטוען כי היא מתאימה לחברות מודרניות וכי ישנן "מדינות" החסרות את הרצון/יכולת לכפות את מונופולין האלימות הלגיטימית שלהן והן עדיין מכונות "מדינות". עפ"י המחבר המדינה היא ההתמחות והריכוז של השמירה על הסדר. המדינה קיימת במקום שרשויות שמתמחות בכפיית סדר כגון כוחות המשטרה המשפט התפצלו משאר חיי החברה. בעיית הלאום אינה מתעוררת כאשר ללאום אין מדינה שכן אין לשאול אם גבולותיה חופפים לגבולותיהם של הלאומים או לא.
הלאום – קשה לדמיין מצב שבו לאדם אין לאום, יש כאלה אף שטוענים שאדם צריך שתהיה לו לאומיות כשם שהוא צריך אוזניים ואף. ניתן לדמיין אנשים שחסרים מאפיינים אלו וזה אכן קורה מדי פעם אך רק כתוצאה מאסון.
המעבר לעידן של לאומיות עמודים 62 -74
האנושות מחויבת לחברה התעשייתית ולפיכך לחברה שהמערכת הייצרנית שלה מושתת על מדע וטכנולוגיה מצטברים. רק חברה כזו יכולה לקיים את תושבי כדוה"א כיום ובעתיד. אמפירית, רוב האנושות עוברת לעידן התעשייתי מן העידן האגררי שכן האחרון אינו נוח כלל לעיקרון הלאומיות. כיוון שכך תקופת המעבר של המהפכה התעשייתית הייתה חייבת להיות תקופה של לאומיות, של התרחבות הגבולות הפוליטיים ושינוי תרבותי. מכיוון שמנהיגים אינם שים לוותר על טריטוריה, תקופת מעבר זו חייבת הייתה להיות תקופת אלימה ואכולת מחלוקות. (כפי שמאששת ההיסטוריה)
קיים קשר בין הלאומיות לקולוניאליזם, האימפריאליזם והדה- קולוניזציה. בד"כ נקשר תהליך זה למדינות עם דבקות באוריינטציה צבאית, כאלה שמקדישות עצמן למלחמה, אך אין זה נכון ביחס לכיבוש העולם בידי אירופה. הכיבוש לא תוכנן והיה פריה של עליונות כלכלית וטכנולוגית, קרי של עניינים פנימיים ובוערים.
הערה בדבר חולשתה של הלאומיות
המפתח להבנת הלאומיות טמון בחולשתה לא פחות מאשר בכוחה. יש הטוענים כי שפה היא בסיסה של תרבות מסוימת ותרבות עומדת כבסיס לגיטימי להתאחדות לאומית. אם מספר השפות הקיימות בעולם היא 8000 לערך וקיימות כ-200 מדינות, האם זה אומר שעל כל לאום שקם יש עוד 9 שמחכות מאחורי הקלעים? גלנר טוען שלא. לטענתו קיימות קבוצות תרבותיות אשר אינן שואפות להגדיר עצמן כלאום בטריטוריה מסוימת זאת מכיוון שהטענה שהלאומיות כופה הומוגניות מחמת שררה תרבותית שרירותית. הצורך האובייקטיבי בהומוגניות הוא המשתקף בלאומיות.
מהו לאום? עמודים 79 – 90
שני אלמנטים הם חשובים, אם כן, לבניית תיאוריה של לאומיות: רצון ותרבות. שניהם כמובן רחוקים מלהיות מספיקים. בני אדם מאורגנים בקבוצות לפי מגוון אפשרויות גדול אך ישנם שני גורמים גנריים ומכריעים בעיצוב קבוצות. הראשון הוא רצון, השתייכות והזדהות לפי בחירה, נאמנות וסולידאריות והקוטב השני, פחד, הכרח וכפייה. רוב הקבוצות אינן בנויות על אחד הקטבים אלא על שילובן.
גלנר טוען, כאמור, שהגדרות של לאום במונחים של תרבות ושל רצון הינן רשתות שיעלו שלל עשיר מדי וכי ניתן להגדיר לאומים אך ורק המונחים של עידן הלאומיות. אין זה נכון שעידן הלאומיות אינו אלא סך כל ההתעוררויות של לאום זה או אחר, והכרזתו על עצמו כגוף מדיני. נהפוך הוא כאשר התנאים החברתיים הכלליים מביאים להתפתחות תרבויות גבוהות, הומוגניות וסטנדרטיות ואשר מושתתות על מערכת חינוך מרכזית – יהפכו אלו ליחידה חברתית שאנשים מזדהים איתו מרצון. מרגע זה פגיעה מצד יחידות פוליטיות בגבולותיה של התרבות הופכות לשערורייה. הלאומיות היא שמולידה לאומים ולא להיפך.
לפי הסוציולוג דורקהיים, בעבר, סגדה חברה לעצמה במסווה של פולחן דתי אך כיום אין צורך בהסוואה. בעידן הלאומיות חברות סוגדות לעצמן באופן גלוי ובמצח נחושה. כמו הדת גם ללאומיות יש שכחה והעדפות בחירה משלה ועל כן היא מוליכה את עצמה ואת האחרים בעיקר בזאת; ממהותה היא כופה תרבות גבוהה על כלל החברה, בעוד שקודם לכן מילאו תרבויות מקומיות את חיי רוב האוכלוסייה.
בעמודים האחרונים של הפרק נותן המחבר תסריט של התפתחות לאומית של אוכלוסיית איכרים בשם הרוריטנים.
חזור אל: מבוא להיסטוריה פוליטית – סיכומים
כאן תוכלו למצוא סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:
מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו
כאן תוכלו למצוא סיכומים אקדמיים נוספים